אתמול חזרנו מחינה מאוחר והיום יצאתי מאוחר מהבית לכיוון העבודה. מעפרה תפסתי טרמפ שהוריד אותי בפסגת זאב ושם עליתי לאוטובוס. מיד מישהו קורא לי: "פיניש!". אני מסתובב וזה יצחק שלי. הוא זיהה אותי ישר. כל הכבוד. בן אדם מבוגר אבל ישר זיהה אותי. ישבנו ודיברנו הרבה. גם הוא נסע לגבעת שאול כשהספקנו לדבר הרבה. קודם כל, הוא עזב את המגורים בגבעת שאול והוא עבר ליישוב אדם. וכך נפגשנו. כנראה עלה גם הוא בפסגת זאב לפניי. הוא סיפר לי שהוא היה בשבת האחרונה אצל בתו בבאר שבע ושם הוא שמע שדוד שלי מערבי שלום נפטר. סיפר לי שיש לו בת נוספת בבאר שבע שהיא נשואה עם הבן של מרים אחות של יוסי שלי שנשוי עם מזל הבת של דוד לי מערבי ז"ל. הוא גם סיפר לי שיוסי שלי גר קרוב לבית חולים סורוקה בבאאר שבע וכל יום שישי באים אליו להכנסת אורחים כל מי שאמור להשאר בבית החולים ליד קרוביו וזוכה לארוחות שבת (קוסקוס וכל מה שצריך). בת דוד שלי ואני אף פעם לא ידעתי על זה כלום. יצחק סיפר לי שיצא לפנסיה. הוא סיפר לי שהבן שלו צביקה מאז שהיה צעיר לומד בעטרת כהנים והיום הוא מנכ"ל מוריה ברובע בירושלים. הוא סיפר לי סיפור עצוב מאוד מבחינתי. בשנה הראשונה שהגיע לירושלים, הגיע בכיפור בלילה להתפלל בבית כנסת ליד ביתו ברחוב נג'רה, תפס מקום עם חתנו או בנו, אני לא זוכר, ואז בא הגבאי שם ואמר להם שהמקומות תפוסים. וגם בכסאות פלסטיקים המקומות היו תפוסים. ולא נשארה לו ברירה אלא ללכת למכון מאיר, שם היו מקומות לשבת ולהתפלל. למרבה הצער, הוא לא הבין כלום מהתפילה כי זה היה אשכנזי שם ושונה מאוד מהתוניסאי שהתרגל כל חייו בנתיבות. הוא חזר הבית והתפלל ביחיד שם. מרוב צער, יצחק לא הצליח למחרת להתפלל ונשאר כל יום כיפור בביתו ללא מניין וללא תפילה. מרוב צער, החליט שיותר הוא לא חוגג כיפור בשכונת גבעת שאול. וכל השנים הוא נסע לביתו באמציה ושם הוא שילם אלף שקל כדי לישון באיזה מועדון ולהתפלל שם. לא בדיוק הבנתי על מה אלף שקלים. אבל נניח לזה. עכשיו הוא אמר שהוא מקווה שביישוב אדם ימצא מניין שמתאים לו והוא ישאר שם בחגים. אני מספר את הסיפור הזה רק בגלל שבעיניי הגבאי שהלך והעיר להם באותו בית כנסת על המקומות התפוסים שגה וגרם להשלכות שלדעתי הוא לא חלם עליהם. כשיש מולך אנשים מבוגרים או צעירים שהם מסורתיים או חילוניים, צריך לגשת עם הרבה הרבה זהירות ולהציע מיד מקומות חלופיים מתאימים ולדאוג שהבן אדם הבין אותך ולא נפגע ממך. בכלל, אני לא חושב שצריך למכור מקומות בחגים אלא לדאוג לכל מי שבא להתפלל באופן קבוע שלא יקחו לו מקום שלו ומי שלא בא באופן קבוע, לקנות כסאות פלסטיק ולהציע לכל אורח מקום. לא לבקש תשלום כדי לבא להתפלל. אני נגד זה לחלוטין. מה שכן, בחגים מוכרים מצוות וזה אמור להכניס כסף לבית הכנסת.
