חשבתי שאחרי הבחירות, אכתוב על מה שהיה בעיניי בחודשיים שעברו. חשבתי שעכשיו, אנחנו נתפנה לשמחות (בר מצווה של גד וחתונה של הודיה). חשבתי וחשבתי וחשבתי. ואז באה הבשורה הקשה, אסתר גיסתי ובת דוד מערבי מבאר שבע עזבה אותנו. לפני כמה שבועות, אשפזו אותה בדחיפות, בקשו להתפלל, ולפני כמה ימים, המצב החמיר, תוגברו התפילות. אבל זהו הכל נגמר ביום חמישי באחד בלילה כ' בשבט תשע"ג : היא הלכה או יותר נכון נלקחה מאיתנו. כולנו שואלים למה ולא מבינים. אין מענה לשאלה הזועקת. אסתר שאהבנו. אסתר הצדקת שהתחתנה עם אחי שמעון שיחיה בשנת 1982 בקיץ בזמן מלחמת לבנון , והלכו לגור בטולון בצרפת. שם גידלה משפחתה ילדיה שיחיו. שם אסתר כיוונה את היהודים לעלייה לארץ ישראל. שם לימדה אותם עברית. אסתר ידעה שהיא בגלות וידעה שהיא שם לזמן מסויים והיא תחזור לביתה לארץ ישראל. וכך היה. כל המשפחה עלתה לארץ.
אני זכיתי בשנת 1985-86 להתארח המון אצל אסתר ואחי שמעון. במשך שנה שלמה, כל שבועיים הייתי בא לשבת אצלם. הרגשתי שם כמובן בבית. אסתר דאגה לנו האחים/בני דודים שלה לכל. את החגים והחופשות הייתי אצלם באותה שנה. אשר וממוש עדיין לא היו נשואים. וגם הם היו באים לשבתות אצלם. למחרת בסעודה שנייה היינו הולכים לאחי צבי שיחיה.
אחרי שעלו לארץ, לצערי, מלבד באירועים , לא נפגשנו הרבה. המרחק עשה את שלו לצערי. מידי פעם, הייתי מתכתב עם אסתר כי היא דאגה לעשות שידוכים בחינם ולשם שמיים והייתה מבקשת ממני לשלוח הודעות לבני משפחה ולהציע להם את עזרתה. פעם דברתי עם חבר מאופקים. הוא שואל אותי מי זאת אסתר פיניש? היא עשתה את השידוק לבת שלי. הלכנו להודות לה לפני שבועיים. אמרתי לו זאת אסתר גיסתי אשתו של שמעון אחי. פעם דברתי לבני משפחה לידה בקול על זה שהיא עושה שידוכים ומיד הזהירה אותי לא לפרסם את זה. אני לא הבנתי למה. אח"כ נפל לי האסימון. אסתר לא רצתה פרסום. אסתר רצתה הצלחות. וכדי להצליח, צריך שהדבר יהיה סמוי מהעיין.
אסתר תהיה לנו חסרה מאוד. אסתר , לא מאמינים ולא מעכלים עדיין. אסתר, נזכור אותך לעד. אסתר , תתפללי על משפחתך ותישאי תפילות לבורא עולם שישמור עליהם. יהיה זכרך ברוך. ברוך דיין האמת.
אני זכיתי בשנת 1985-86 להתארח המון אצל אסתר ואחי שמעון. במשך שנה שלמה, כל שבועיים הייתי בא לשבת אצלם. הרגשתי שם כמובן בבית. אסתר דאגה לנו האחים/בני דודים שלה לכל. את החגים והחופשות הייתי אצלם באותה שנה. אשר וממוש עדיין לא היו נשואים. וגם הם היו באים לשבתות אצלם. למחרת בסעודה שנייה היינו הולכים לאחי צבי שיחיה.
אחרי שעלו לארץ, לצערי, מלבד באירועים , לא נפגשנו הרבה. המרחק עשה את שלו לצערי. מידי פעם, הייתי מתכתב עם אסתר כי היא דאגה לעשות שידוכים בחינם ולשם שמיים והייתה מבקשת ממני לשלוח הודעות לבני משפחה ולהציע להם את עזרתה. פעם דברתי עם חבר מאופקים. הוא שואל אותי מי זאת אסתר פיניש? היא עשתה את השידוק לבת שלי. הלכנו להודות לה לפני שבועיים. אמרתי לו זאת אסתר גיסתי אשתו של שמעון אחי. פעם דברתי לבני משפחה לידה בקול על זה שהיא עושה שידוכים ומיד הזהירה אותי לא לפרסם את זה. אני לא הבנתי למה. אח"כ נפל לי האסימון. אסתר לא רצתה פרסום. אסתר רצתה הצלחות. וכדי להצליח, צריך שהדבר יהיה סמוי מהעיין.
אסתר תהיה לנו חסרה מאוד. אסתר , לא מאמינים ולא מעכלים עדיין. אסתר, נזכור אותך לעד. אסתר , תתפללי על משפחתך ותישאי תפילות לבורא עולם שישמור עליהם. יהיה זכרך ברוך. ברוך דיין האמת.
