יום ראשון, 24 בנובמבר 2013

גאבס והפיוט כמוס זאנה.

פנה אליי דרך הדף של הפדרציה עמוס זאנה ממודיעין. "סבי כמוס זאנה קבור שם עדיין, הייתי שמח על כל פיסת מידע בעניין. חי כל חייו בגאבס." ועוד "חי כל חייו בגאבס. נפטר ונקבר שם. לצערי, יותר מזה לא יודע. הייתה לו חנות מכלת. רעייתו, סבתי, עה"ש הייתה כמונה זאנה זצ"ל.".  היום עניתי לו :" גם עבורך יש חדש. ב"ה אלי בוכבזה התקשר אליי. בעקבות הפנייה שלך אליי פניתי אליו כי ידעתי שהוא גאבסי. זה המידע שקבלתי ממנו: השטח של הבית עלמין נלקח על ידי העירייה של גאבס. לכן כל הקברים הועברו לבורג'ל בתוניס הבירה. מי שהיה רשום השם שלו על המצבה נרשם ונקבר בבורג'ל עם השם שלו והשאר נקברו בבורג'ל ללא השם שלהם. אצל הדוד של אלי בוכבזה שנקרא עזריה אוזן יש את כל הרשימה של הקברים עם השמות. הוא יחפש לך ברשימה וכשימצא או שלא, הוא יעדכן אותי. הוא אמר שתוך שבוע, אני אחזור אליו ואני אברר ישירות עם הדוד. בע"ה נשמע בשורות.".

יום שני, 11 בנובמבר 2013

מאמץ קטן סיוע רגשי ענק

לפני שבועיים, התקבל מכתב בקבוצה של הפדרציה בפייסבוק. היה כתוב שמחפשים נתונים על הסבא שנפטר בתוניס בהפצצות.  חבר ראשון רולנד פלוס מצא את מיקום הקבר בבורג'ל. הנדה חדד ששומרת על הבית עלמין בתוניס מצאה את הקבר בבורג'ל לפי ההנחיות של רולנד. אכן כתוב עליו שויקטור אטל נהרג בהפצצות. לצערי לא מצאנו את קבר אשתו וילדיו שגם הם נהרגו באותה הפצצה. הבת שנעדרה מהבית באותה שעה חיה היום בבית שמש ואחיה שהיה איתה אצל השכנים גם הוא ניצל, עלה בגיל 13 לישראל ונפטר לפני כמה שנים. אחר כך דרך הנכדה קבלתי מידע נוסף : שהיו עוד ילדים בבית בזמן ההפצצה- אלי,אדמונד,אנדריי,ז'קלין ולסבתא שלהם קראו-זיזה zayza .
כרגע מחדשים את הקבר ואז נקבל כל מה שכתוב עליו ברור יותר. בינתיים הנכדה הציעה שאשוחח עם דודה שלה ואולי אוציא ממנה בצרפתית עוד מידע . הנכדה מחפשת גם ילדים של אברהם אטל אח של סבא שלה ויקטור. דייזי פרידמן היא בתו של אברהם אטל אבל לא מצליחים למצא אותה. ולא אחים ויליאם ועוד אחרים. זהו. כשיהיו התפתחויות נוספות, נעדכן.
 

יום חמישי, 3 באוקטובר 2013

יש לי גנים של טריפולטאים

שמעתי את זה מזקינו רחמין והיה לי עדיין ספק , אתמול בערב גם יהודה בן דודי סיפר ששמע את זה מאביו - דודי כדורה ז"ל - מאשה אשתו של סבא רבא כלפאני היא ממשפחת מדר והמוצא שלה טריפולטאי. אז גם לנו יש משהו טריפולטאי. האמת שזקינו רחמין רשם לי הרבה משפחות שמוצאם מלוב והיו גרים בבנגרדן בעיקר. פשוט המצב בלוב בתקופות מסויימות היה קשה מאוד ובאו לג'רבה או בתקופות מאוחרות יותר באו לבנגרדאן להצטרף למסחר. יש לנו גם קרבה לאשתו של זקינו שאימא שלה מוצאה ממשפחת מדר כמו סבתא רבא מאשה. טרם קישרתי בין המשפחות אבל יסמינה אחות של מאשה נקראה בפיהם "דודה". כנראה דודה רבא כי אחרי בירור עם אחות של רחל אשתו של זקינו, היא אמרה לי שהדודה יסמינה לא הייתה אחות של אימא שלה אלא אולי דודה של אימא שלה או בת דודה שלה. 
-------
בחול המועד סוכות - היה אצלי גיסי יאיר שהוא ממשפחת עטיה ובדרך לבית כנסת פגשנו חבר שהוא גם ממשפחת עטייה. הכרתי ביניהם. ותוך שתי דקות הם מצאו מקור מחבר הרב לאלו עטייה סבא רבא של גיסי שהוציא ספר מנחת אליהו. והחבר לפי מה שהבנתי סבא רבא שלו היה אחיו של רבי לאלו עטייה. דבר נוסף שהבנתי מהם: למרות שמקורם מתוניסיה - ג'רבה ומדנין, לשניהם הייתה ידיעה זהה שמקורם מלוב. אימא של גיסי למרות היותה ממשפחת כהן מג'רבה גם היא משפחת כהן שבמקור באו מלוב- מג'אווי. לאט לאט אני מגלה שהמון דרום תוניסאים מקורם מלוב. מועדים לשמחה.
 -------

 

יום ראשון, 8 בספטמבר 2013

שנה חדשה - שנת תשע"ד

ערב ראש השנה, הלכתי למקווה בפעם הראשונה ביישוב. הופתעתי לטובה. לא בכמויות כמו שחשבתי. נכנסים אחד אחד לפי תור מסודר. אחד נכנס מסיים יוצא ורק אחר נכנס לחדר המקווה הבא בתור. עוד לא נתקלתי במקווה כזה. אולי בערב כיפור יהיה יותר לחץ ולא תהיה אפשרות כזו. איני יודע. בינתיים המשפט שאומר :"הרוצה להיטהר, מסייעים לו מהשמיים." עבד מאוד יפה עבורי.
ראש השנה הגיע. שנה חדשה הגיעה. אחותי דבורה ובעלה והילדים וחמותי הגיעו לחגוג אתנו.
אפשר להגיד שהתפילות היו יפות (בבוקר הייתי מקצץ בעשרים דקות - משהו כמו לסיים ברבע ל- 12 ולא ב- 12 ורבע או אפילו לסיים ב- 12 ולא יותר. התחלנו ב- 7:15. אבל זה כבר החלטה של החזנים). השנה הוספנו שיעור ב- 6:30 עד תחילת שחרית. בקשתי מדוד כהן להעיר אותי לפני הנץ אבל לפני שהגיע כבר התעוררתי לפני השעה 6. בעבר לא הקפדתי על זה אבל כתוב שהדין מתחיל בנץ , אז לא הגיוני שאחרי חצות שמותר לישון אני ער ואחרי הנץ שעדיף להיות ער, אני ישן. השנה תיקנתי את האבסורד הזה.
אבל ביום הראשון לא החזקתי מעמד והלכתי לישון בסביבות 16:00 איזה שעה. אבל עדיין זה עדיף על ההיפך. כמובן סיימתי תהילים שלם כל יום כמו בכל שנה.
זכינו השנה היה קהל גדול בתפילות כמו בימי כיפור. גם נשים בקשו תוספת כסאות וגם המכירות עלו כמו ראש השנה וכיפור יחד משנים שעברו. ב"ה. גם התוקע בשופר תקע מאוד יפה והייתה התרגשות באוויר. האמת אותי הכי מעיר זה הפיוטים: עת שערי רצון, עלה אלוקים בתרועה, ועוד.
מבחינת שיעורים, ב"ה , היה בשפע. שיחה בערב מהרב שלמה קריספין לפני ערבית, למחרת בבוקר בשש וחצי למדנו שיחה מנתיבות שלום עם הרב אורן עטיה, אחרי תשליך עוד שיחה מהרב קריספין, ביום שישי למדנו לפני התפילה את האורח חיים על האזינו כמו שאנו רגילים בכל יום שישי ללמוד. לפני התקיעות, שיחה של הרב וביום חמישי שיחה של הרב אורן. לפני ערבית של שבת: שיחה של הרב. ביום שבת עצמו למדנו הלכות אני וגד ויוסי יפרח. הלכות נטילת ידיים של הבוקר. התחדשו לי כמה דברים.
כמו לדוגמה למדתי שאם קמים כמו בימים אלה לפני עמוד השחר ונוטלים ידיים עם ברכה, אחרי  עמוד השחר צריך לנטול שוב בלי ברכה. חוץ מזה, אם ישנים על מיטה באמצע היום, צריך לנטול ידיים בלי ברכה. ואם נשארים ערים כל הלילה, גם אז נוטלים בלי ברכה. כשישנים וגם בלילה , אז נוטלים עם ברכה.
חוץ מזה, בשבת הייתה שיחה של הרב לרגל שבת שובה על נושא נדרים. התחדש לי גם פה שצריך להיזהר כשעושים דברים שלוש פעמים כגון לקום בנץ אז או להגיד לפני זה בלי נדר או אם שכחנו להגיד ולא יכולים להמשיך לעשות את זה, אז לעשות התרת נדרים. לפי הרב אליהו, התרת נדרים שאנו עושים לא תעזור אלא בית דין של שלושה ומציאת פתח וכו'. לפי הרב עזריאל, מכיוון שאין כאן נדר דאורייתא  כגון נדר שיתרום לבית הכנסת סכום מסוים אלא דרבנן, אז התרת נדרים של ערב כיפור וראש השנה מיועדת למקרים כאלה. ולפני סוף השבת, חצי שעה לפניכן, קבלנו שיעור מיוסי כהן, ושאל למה מספרים לנו שהיה קר לדוד המלך, ואחרי חצי שעה של הסברים על המשך הסיפור, הוא גילה שזה קשור לשלמה שאמר על אדוניה "דינו מוות" ובלי הסיפור על דוד לא היינו מבינים למה דין אדוניה מוות. ב"ה. זכינו. חג נפלא.
מלא קדושה. מלא התרוממות רוח.


 

יום שני, 26 באוגוסט 2013

לקראת סיום הביוגרפיה של חברי זקינו רחמין

אחרי כמה חודשי עבודה של עריכה, בסיוע בני אברהם, על סיפורי החיים שכתב זקינו, אתמול שלחתי לו את הקובץ לקראת הערות אחרונות ותיקונים אחרונים.
הערב אני הולך לד"ר חיון שזקינו מספר שהוא היה הרופא שהיה בג'רבה בשנות ה- 50 -60 ואליו הוא הביא את הבת שלו שנפגעה קשה. ד"ר חיון הציל לו את הבת מפגיעה חמורה בלתי חוזרת. אני אבא אליו , אצלם אותו כשהוא מספר את הצד שלו בסיפור ובע"ה באירוע ההשקה של הספר, נעביר את הקטע במסך גדול מול כל הנוכחים. זה קטע מאוד מרגש בספר וב"ה הצליח זקינו למצא את ד"ר חיון אחרי 50 שנה בארץ ולהגיע אליו. כבר דברו ושוחחו ביניהם וגם אני דיברתי איתו אתמול.
מחר עם הצילום, ועם הספר, ועם התמונות שנצטרך לבחור ביניהם, אני אסע לאופקים לזקינו ולסגור את כל הפינות ולשלוח את הספר להדפסה בע"ה.
מה שהכי חשוב פה זה שחלקים רבים מהביוגרפיה האישית שלו, אעתיק לספר שנוציא להנצחת קהילת בנגרדאן.
 

יום רביעי, 17 ביולי 2013

עוד סייעתא דשמיא ועוד השגחה פרטית. ב"ה.

לאחרונה אני הרבה בקשר עם זקינו רחמים. הכיר את אבא בבנגרדאן. כתב ספר חייו והתקשה לערוך אותו ולפרסם אותו. עם המון העזרה בנתונים שהוא הביא על בנגרדאן בה הוא נולד, הוא בקש ממני לפני כמה שבועות למצא עורך לספר כדי שיוכל להדפיס אותו ולחלק לבני משפחתו. בקש משהו לא יקר. מכיוון שבדיוק בני אברהם יצא לחופשת קיץ, שאלתי אותו אם זה מעניין אותו וכמה הוא רוצה על כך. תשובתו היתה חיובית וסגרנו עם זקינו. אני הייתי אמור לקרא פעם נוספת ולהשלים תיקונים ששכח אברהם. אבל בנוסף, לקחת על עצמי גם להוסיף ולהוריד חומרים באישור של זקינו כמובן. לפני יומיים, זקינו מתקשר ואומר אני ממש מודה לך שבקשת ממני להוסיף קטע הזה. זו היתה חמורה מצידי ששכחתי את זה. כששאלתי אותו שאלות על דברים לא ברורים שכתב, הוא אומר לי "מזל לי שאתה עובר על זה. מישהו אחר לא מבין ערבית או שלא מכיר את האנשים או לא מכיר את מנהגי העדה או את בנגרדאן כמוך לא היה מאיר את עיניי והדברים לא היו יוצאים ברורים."
אמרתי לו שאני שמח שזה נפל אצלי ובזכותי אתה שמח. כמובן שגם אני מרוויח המון מהספר שלו כי כל הקטעים שהם לא אישיים אלא על החיים בבנגרדאן , זקינו הרשה לי להעתיק לספר שאוציא על הקהילה היהודית בבנגרדאן. זקינו משלים לי מידע חסר שעוד לא השגתי על בנגרדאן לפי הצורך שאני מבקש ממנו.
אתמול, קראתי ספר על אבא של מישהו מהיישוב שעבר את תקופת השואה. הספר מאוד מאוד ריגש אותי ושלחתי לאחיו שהיה גר פעם לידי ביישוב, שהכי ריגש אותי בסיפור זה בעיקר הסבא שלו שהוא נראה לי מל"ו צדיקים היה. פשוט מאוד. אישיות שיש ללמוד ממנה מידת יושר, מידת אמת, אהבת הזולת, מידת החסד, והכל כמובן נובע מאהבת ה' הענקית שהיתה לו. את הספר לקחתי מהספרייה ביישוב מזמן ובגלל שאני פנוי בדרך כלל רק בשבתות וזה ספר שלא מתאים לשבת, דחינו לט' באב, יום  הכי מתאים לזה. ובאמת עשיתי דבר נכון. הספר על יהודה בן ירחמיאל ידוב.

יום שני, 1 ביולי 2013

עוד תוספות וחיבורים לאילן היוחסין והכל ב"מקרה" - יד ההשגחה כמובן.


אחרי שהכרתי את ד"ר מרים גז - אביגל , הגיע הזמן להכיר את "מורה ורבה" כפי שהיא מכנה אותו פרופ' אפרים חזן. אפרים יצא לפנסייה לאחרונה ומרים רצתה שאכיר אותו וגם נחבר לאילן המשפחה של ג'רבא וסביבותיה.

בהתחלה לא ידעתי איך לחבר אותו לעץ כי לא היה זכור לי שום "חזן" בעץ. יום אחד אני רואה בפייסבוק שנורית שחף (אשתו של פרי פנש שהחליף את שם משפחתו לשחף) מעירה על אחת התמונות של אפרים חזן (שלא היה חבר שלי בפייסבוק בכלל) הערה שממנה התחלתי להבין שיש כנראה קשר משפחתי ביניהם.

שאלתי את נורית על הקשר ביניהם והיא ענתה ששמעון אחיו של אפרים נשוי עם אחותו של פרי. כך הכנסתי את אפרים לעץ. בהמשך הוא כתב איזה סיפור על הוריו בפייסבוק ומשם הבנתי שיש לו קשר גם לג'רבא דרך אביו וגם לזרזיס דרך אימא שלו. ניסיתי להתחבר לצד של אימא שלו כי היא בת ממשפחת חדד אבל למרות שיש לי הרבה חדד בעץ לא מצאתי עוד את הקשר. אבל בהמשך התכתבתי איתו ויפה פרץ גם התערבה בשיחה והוזכר שמו של משה פרץ מכפר מימון ואז חיברתי את יפה פרץ שהיתה בענף אחר והסתבר שהיא בת דודה של אפרים וגם קשרתי את שניהם עם משה פרץ שאביו הוא דוד של אימא של אפרים ואימא של יפה.

קבענו להיפגש בהמשך ואולי יהיה עוד מה לספר על המפגש איתו.

אתמול בבוקר, ראיתי מישהי ממשפחת אמרוסי מעירה הערה על איזה פוסט של אייל שלי. מכייון שאני מחפש עדיין את העמרוסי מצפת שהם צאצאים של שלום ביתן אח של סבא רבא כדי לחבר אחד מהם שיהיה נציג המשפחה באילן, אמרתי אולי אייל מכיר אות דרך זאת שהעירה בפייסבוק. בהתחלה אייל לא קישר כלום עם עמרוסי. לא יודע על מי מדובר. ניסיתי להסביר שיהונתן מזוז שראיינתי בעבר אמר שהעמרוצי גרים בצפת ושלום עמרוצי לומד עם יהונתן מזוז בשבתות. אייל שלי לא ידע על מי אני מדבר. רק הוא שאל יהונתן מזוז הצעיר או הסבא? אמרתי לו: סבא. הוא ענה לי: יהונתן אח של סבתא פרחה או מזל בשמה הישראלי. עד כה ידעתי שאייל הוא הבן של אשר שלי. אימא של אשר שלי היא בת של אוצייף פנש אח של סבא פרזון. וגם ידעתי שאימא של אשר שלי היא קשורה למשפחת שלי שקשורים לסבא רבא שושן שלי. עכשיו אני שומע ממנו שגם דרך אימא שלו אנו קרובים והפעם דרך סבא רבא שמעון ביתן. אבל עדיין לא עזר לי למצא את צאצאי אחיו שלום ביתן.
המשך יבא.

חוץ מזה, השיחות עם זקינו רחמים הובילו לכך שיתכן שבני אברהם יערוך לו את ספר חייו שבאמת מרתק שכתב עבור משפחתו. כבר קראתי את הספר הקטן יותר שכתב (עדיין לא ערוך) על בניית בית הכנסת גריבה באופקים וגם הוא מרתק.

המשך יבא בע"ה.

יום שלישי, 18 ביוני 2013

מה חדש בהשגחה הפרטית? מניני מאמו. בעצמו צלם וגם אביו שושן היה צלם בג'רבה לפני 60 שנה בערך.

קודם כל, קבלתי חומרים חדשים :
א. צילה כהן שלחה לי מאמר על שירה ופיוטים ואחר כך צילומי וידאו והקלטות של תפילות ופיוטים של שמחות וחגים. הרבה חומר שתעדה מלפני הרבה שנים.
ב. מעוזאלי קבלי צילומים מהבית עלמין מאחורי בית כנסת רבי אליעזר בג'רבה. כמאה מצבות.
ג. בנוסף, קבלתי ממנו גם צילומים מכל בתי הכנסת בג'רבה. כל בית כנסת כמה תמונות.
ד. עובד מול גבריאל חורי שירשה להכניס את פנקס הלידות למנוע חיפוש באינטרנט.
ה. אחי רבי ממוש שלח לי את המאמר שכתב לכבוד רבי חויתה וזאן. בנוסף למאמר של רבי אשר חדאד, יש עכשיו עוד מאמר של אחי. בקשתי מרב חננאל כהן ורבי דוד קרעי לכתוב גם הם מאמרים.
כך עם זה, יהיו 4 מאמרים לכבוד הרב מאנשים ששמעו עליו והכירו אותו.


באילן , הכנסתי לאחרונה את גואל חדוק, מרדכי מדר ופרופ' אפרים חזן.
לפני כמה שבועות, ראיתי את נורית שחף מעירה בפייסבוק על תמונה של חזן ושאלתי אותה מה הקשר ביניהם. היא אמרה לי שאחיו של אפרים נשוי עם אחות של פרי. מעניין. עולם קטן.

בקשר לצלם מניני בנימין בני מאמו:
לפני שבוע, דן מאמו מצרפת פרסם תמונה ישנה בפייסבוק ורשם לידה את השמות האנשים שיש בתמונה. אני שאלתי ליד התמונה מאיזה שנה זו.
ואז דן שלח לי הודעה אישית ונוצר קשר טלפוני בינינו. דן סיפר שמאז שעלה על התמונות שיש אצלי בפייסבוק לפני כחודש, הוא לא מפסיק להיכנס ולהראות לאביו את כל מה שיש תמונות וסרטים ועוד המון דברים שאני מכניס אצלי. אחר כך הוא מביא לי את אבא שלו שבא ממיאמי שם שהה ליד הבנות שלו ועוד יום הוא נוסע לישראל לבקר את האחיות שלו. הוא סיפר לי על מסלול חייו השונה מג'רבאי רגיל. הוא הגיע לצרפת כשהיו שם רק 6 ג'רבאים, הוא אמר לי. אחר כך היה זמן מסויים בבארות יצחק בקיבוץ. משם הוא חזר לצרפת. הוא הכיר את יוסף חטאב שליח עלייה מג'רבה שהיה בצרפת ובארץ ועזר לו והכיר אותו. בני מאמו אומר שהוא צילם עם אביו שושן מאמו ויש ברשותו המון קרטונים של תמונות. חלק גם נאבדו. הוא אישר לצלם אותם כדי לשמור עליהם. נראה מה יהיה בע"ה. אני מקווה שאפגוש אותו בירושלים לפני שיסע חזרה לצרפת.

יום ראשון, 19 במאי 2013

להיות אמיתי בדרך שבחרנו

אחרי שבת בשכונה חרדית באשדוד. בר מצווה של האחיין החמוד. יש כמובן בין הציונות הדתית והחרדים הרבה חילוקי דעות אבל אותי זה לא מעניין. אותי מעניין הנקודה של מסירות נפש שיש להם למען לימוד התורה. איך אנו יכולים להגיע אליה? איפה אנו מפספסים ? כמובן אני מכליל כי גם אצלנו יש הרבה שיש להם את זה. אבל זה יותר מאפיין כציבור את הציבור החרדי.
שאלתי את בתי תחיה כשחזרנו והיא אמרה : א. אצלם הכל ברור וחלק מה אסור ומה מותר. אין ביניים. לדוגמא טלויזייה/אינטרנט אסור בבית וזהו לא מתווכחים. ב. אצלנו רק בגיל אחרי י"ב מתחילים להבין ערך הלימוד ורק אז מגיעים למצב של לימוד רציני ועם אהבת הלימוד. ג. זה שאנו רוצים ללכת על אידיאל זה לא קל. כי זה מצווה להתגייס לצבא , גם כבוד גדול למי שעובד,  וגם כבוד גדול למי שמוסר נפשו למען התורה. לא תמיד הנוער מצליח לקלוט את מורכבות המסר. המסר החרדי הוא פשוט: רק תורה. כל השאר אתה לא שווה כלום.
ובכל אופן אני שואל: מה עושים? איך מתגברים על הבעיה?
במיוחד שאין הפריה הדדית חיובית בין הציבורים לצערנו.

נראה לי שקודם כל צריך שההורים קודם כל יפנימו הם בעצמם את חשיבות לימוד התורה. א. בקביעת שעות לימוד ב. בניצול כל זמן פנוי ללימוד ג. בהשתתפות בשיעורים.

אחר כך, צריך מסירות נפש לדעתי מצד האימא לעניין. היא צריכה לדרבן את הבנים לצאת לבית הכנסת ללמוד בזמן פנוי ולא לאפשר ישיבות ללא מעש מול האינטרנט. וכמובן לתמוך בבעל כשהוא הולך ללמוד.

אחר כך, במידת האפשר ללכת ללמוד בסביבה שיש בה תלמוד תורה עם רמה גבוהה של לימוד חול. אבל תלמוד תורה ולא בית ספר. הכוונה מקום ששמים דגש על לימוד התורה ברוב שעות היום וקשר עם התלמוד תורה גם בחופשות וגם בשבתות. ולבנות מערכת של תנועת נוער מסביב לזה כדי שהתלמיד לא ירגיש חריג בין החברים שלו או בבית ספר שלו. אם לילד יש סביבה תומכת גם מצד החברים וגם מצד ההורים, אז מה שנשאר זה תפילות. אם הסביבה החברית מזלזלת באותו נער, הוא לא יצליח להחזיק מעמד ואם ההורים לא תומכים כמובן שלא יכול להחזיק מעמד.

יהי רצון שה' יהיה בערנו ונתקן מה שאפשר במידת האפשר.

יום שלישי, 30 באפריל 2013

מבצע נוסף של פגישות


לפני שבועיים סיימתי את הביוגרפיה של רבי חויתה וזאן והעברתי אותה לבדיקה להרבה תושבי בנגרדאן לתיקון טעויות ולהוספת נקודות חסרות. ב"ה היתה היענות ואחי צבי התקשר אליי מטולון והעביר לי כמה נקודות להוסיף, מיכאל דיעי שלח לי מייל עם תוספות ועוד כמה הבטיחו להתיחס בהמשך.

ביום רביעי שבוע שעבר, נסעתי לבני ברק לפגוש  את אליהו סבג שיש לו כמה תמונות ישנות של המשפחה. ניסיתי לפגוש גם את רבי דוד ביתן אבל הוא מעדיף בבין הזמנים כשהוא פנוי. את בנו ישראל ביתן שלומד בפוניביץ הכרתי דרך העץ משפחה שהוא בנה למשפחתו הקרובה. בנוסף, יש את צביה חדד שהכרתי דרך הפייסבוק כשבקשה ממני חברות. היא ראתה שאני משתף דברים שקשורים לטוניסאים ובקשה חברות. כשראיתי חדד עלה לי הרעיון לשאול אותה אם היא בקיאה באבות המשפחה של בעלה חדד  וגם הזכרתי את המילה בנגרדאן דרך אגב וב"ה היא אמרה לי שגם היא צאצא של פנש ובעלה מבנגרדאן. בעלה נפטר אבל אביו יששכר גר בירושלים. היא תבדוק איתו מתי אפשר לפגוש אותו ואז איפגש איתו.

אחרי שנפגשתי עם אליהו סבג נסעתי עם יהודה פיניש לאור יהודה לכדרון אבנר כהן אח של יונה כהן בעלה של סלטנה אחות של סבתא כמשנה. אחיו היו שותפים עם אבא שלי בעסק האוטובוסים של בנגרדאן. אחיו אליהו נפטר לא מזמן. אליהו היה נהג. אחיו חויתו נפטר מזמן אבל לא השאיר ילדים. השגתי מהם די הרבה תמונות של אבות המשפחה. היתה תמונה של מיכאל כהן הסבא שלו על כסא גלגלים כי לא היו לו רגליים. הכסא הזה ספרה לי אשתו של כדרון זה הכסא שבהמשך עבר לרבי חויתה כהן כשהיה חולה. גם הסיפור של חויתו כהן שברח לישראל מפורט בספרים ללא סימון שמו. אחרי זה, שמענו שאשתו היא בתו של רבי שושן כהן הבן של רבי כלפון זצ"ל.

המבצע הגיע כמה ימים אחרי זה ביום ראשון ל"ג בעומר (תשע"ג). לקחתי יום חופש.
אחרי התפילה, לקחתי אוטובוס לירושלים ומשם לנתיבות עם הסעה. הגעתי ב- 10:30 לחברי חיים מדר הצדיק שעזר לי ויעץ לי המון ביום הזה. אחרי היכרות עם אשתו ועם חדר העבודה שלו, יצאנו לדרך. קודם כל, רציתי להגיע לרבי אשר חדאד כי הוא היה חבר של רבי חויתה וזאן. הלכנו לבית כנסת והוא לא היה. נסענו לביתו. חיים התקשר לבנו. בנו אמר לו להתקשר לבית ולשאול אם הוא פנוי. חייים התקשר והרב בקש ממנו להיכנס הביתה. ישבתי ושאלתי אותו שאלות וב"ה הראה לי באחד הספרים שלו הספד שאמר ואח"כ כתב לכבוד רבי חויתה וזאן. תחנה הבאה: ששון שלי - היכרות והבטחה להביא לחיים תמונות חמני ופרתונה שלי כדי לסרוק אותם ולהכניס אותם לעץ המשפחה. על הדרך הכרנו גם את רפאל צבאן הנכד של רבי כדיר זצ"ל. תחנה הבאה: בית עלמין לצלם תמונות מצבות של חמני ופרתונה. צילמתי מה שהספקתי ומה שמצאתי. תחנה הבאה: מושב זמרת. נכנסתי למסעוד כהן אחרי תיאום איתו. שאלות עליו על בנגרדאן על רבי חויתה ויצאתי לדרך לרב קרעי הרב של המושב. פגישה נחמדה. אחר כך, יצאתי לנתיבות בטרמפ שם נפגשתי עם יהודה פיניש בן דוד שלי ונסענו לאחי יעקב באופקים. אחרי אכילת סנדוויטש, יצאנו לנינה כלפון. דיברנו ואח"כ צילמתי תמונות מהאלבום שלה. רק עכשיו הבנתי מי אבא שלה. הוא היה בתוניס והכרתי אותו. הרבה תמונות ישנות וגם של רבי כמייש חורי.

אח"כ ניסיתי ללכת לפנחס פרץ אבל הטלפון לא עבד. אז לקחנו את מישה להילולא של הגריבה. מכיוון שהיה כבר מלא, לא חיפשתי הלאה ונכנסנו לבית הכנסת. ואז פגשנו המון מכרים. רשימה ארוכה מאוד ועשינו את האזכרא של סבא רבא כלפני ופתאום שמתי לב שחנון נמצא כאן והוא נכד שלו. אח"כ הגיע גם אחד עם חולצה רשום פנק. ואז הבנתי שזה אלי פנק (פנש) בן של כדורה, איתו דברתי שבוע לפניכן ולא הצלחנו להיפגש ועכשיו הוא כאן. בתו לומדת אצל גיסתי אתי בסמינר באופקים. עשה לי קצת סדר בחיים של אביו. בבא היום נתקן כמה אי דיוקים בביוגרפיה של אביו שבאתר.

ב"ה היה מוצלח מאוד. גם את טראקי אימא של יוסי  קבלה וגם אחותה מימון מאופקים. ועוד רבים וטובים. כמו דוד חניא, ברהם קבלה, בחרי פנש, חנון טובי, עיוש דעי ואשתו ואחיותיה, מיכאל דעי, רפי טובי, רחמים אורי, רבין מדר, סמואל כהן, רחמים חטאב, מיכאל שלי, האחיות תרבל מבנגרדאן שלא הכרתי לפניכן, מעתוק חדד, יצחק בשירי שאני מכיר רק מהפייסבוק ואחותו יהודית ובעלה לוי מאמו, ועוד ששכחתי.

יום שלישי, 2 באפריל 2013

כרגיל השגחה פרטית - הפעם פעיל העלייה יוסף חטאב

את יאיר חטאב מברכיה הגעתי דרך יהודה פיניש בן דוד שלי.
כשקראתי לאחרונה על יוסף חטאב פעיל עלייה בספר של חיי רבי שמואל עידאן, נזכרתי
שחבר שלי דניאל כהן סיפר לי פעם שיש חטאב שיודע הרבה על תוניס שגר בירושלים.
שאלתי אותו אם הוא יודע איך אפשר להגיע אליו לשמוע ממנו פרטים וסיפורים.
דניאל ידע לספר לי שפעם הוא הסיע אותו מברכיה לבית שלו בבית הכרם בירושלים.
שאלתי מה עשה שם בברכיה ואמר לי שהיינו בהילולא של רבי חויתה הכהן זצ"ל בברכיה
והוא הולך לשם כי יש לו קרובים חטאב בברכיה. הפעלתי את הזיכרון שלי ונזכרתי ביאיר חטאב.
שלחתי הודעה ליאיר חטאב אם זה דוד שלו יוסף חטאב מירושלים. הוא אמר לי כן: אח של אבא.
וכך דרכו קבלתי את הנייד של דוד שלו שעבר בינתיים לגור במודיעין.
היום אסרו חג, התקשרתי ליוסף חטאב. לא תפסתי אותו. חזר אליי ולא תפס אותי. חזתי אליו ואשתו ענתה לי.
ממנה הבנתי שהם חברים של ד"ר אהרון בן שושן שהוא הרופא משפחה שלהם והמשרד שלו ליד הבית שלהם
בבית הכרם והם באים להילולה כל שנה של רב פנסון ואני אחד מאלה שמפרסמים ומודיעים על ההילולא של הרב פנסון כל שנה. עולם קטן. בנוסף, היא ספרה לי שבעלה היה פעיל עלייה עד שנת עצמאות של תוניס ואז אסרו על פעילות למען העלייה ב- 56. היא ספרה שאחרי שעלו, בעלה חזר לבד לשנה - שנתיים להמשיך בפעילות למען העלייה. בתקופה זו הוא הכיר את הרב פנסון. היא בת של התכשיטן משה נמני מתוניס. היא ספרה. היא מתוניס וגם היא עסקה בעלייה לישראל. אח"כ היו שליחי עלייה בצרפת לפי מה שספרה. עוד לא דיברתי איתו אבל עכשיו אני מכין הרבה שאלות.

בנוסף, היום דיברתי עם הרב וורגאני יאנה והוא בישר לי שסיים לפני שבועיים הספר על אביו רבי מכלוף יאנה. יש שם מלא סיפורים על בנגרדאן כנראה.

בנוסף, ערב שביעי של פסח, פרסמתי פוסט או יותר נכון סיפור עלייתם של קבוצה מלוב שנתקעו בבנגרדאן והתארחו כמה ימים אצל משפחת מאזוז. קבלתי תגובות מטריפולטאים גם תמונות וגם מספרי טלפון. זה היתה המטרה להשיג מידע נוסף וזה הגיע.

בנוסף, דברתי עם חיים מדר. בודקים פגישה בלג בעומר עם הרב קרעי, מסעוד כהן, והילולה באופקים.
 

יום שלישי, 5 במרץ 2013

פגישה אקראית עם יצחק שלי

אתמול חזרנו מחינה מאוחר והיום יצאתי מאוחר מהבית לכיוון העבודה. מעפרה תפסתי טרמפ שהוריד אותי בפסגת זאב ושם עליתי לאוטובוס. מיד מישהו קורא לי: "פיניש!". אני מסתובב וזה יצחק שלי. הוא זיהה אותי ישר. כל הכבוד. בן אדם מבוגר אבל ישר זיהה אותי. ישבנו ודיברנו הרבה. גם הוא נסע לגבעת שאול כשהספקנו לדבר הרבה. קודם כל, הוא עזב את המגורים בגבעת שאול והוא עבר ליישוב אדם. וכך נפגשנו. כנראה עלה גם הוא בפסגת זאב לפניי. הוא סיפר לי שהוא היה בשבת האחרונה אצל בתו בבאר שבע ושם הוא שמע שדוד שלי מערבי שלום נפטר. סיפר לי שיש לו בת נוספת בבאר שבע שהיא נשואה עם הבן של מרים אחות של יוסי שלי שנשוי עם מזל הבת של דוד לי מערבי ז"ל. הוא גם סיפר לי שיוסי שלי גר קרוב לבית חולים סורוקה בבאאר שבע וכל יום שישי באים אליו להכנסת אורחים כל מי שאמור להשאר בבית החולים ליד קרוביו וזוכה לארוחות שבת (קוסקוס וכל מה שצריך). בת דוד שלי ואני אף פעם לא ידעתי על זה כלום. יצחק סיפר לי שיצא לפנסיה. הוא סיפר לי שהבן שלו צביקה מאז שהיה צעיר לומד בעטרת כהנים והיום הוא מנכ"ל מוריה ברובע בירושלים. הוא סיפר לי סיפור עצוב מאוד מבחינתי. בשנה הראשונה שהגיע לירושלים, הגיע בכיפור בלילה להתפלל בבית כנסת ליד ביתו ברחוב נג'רה, תפס מקום עם חתנו או בנו, אני לא זוכר, ואז בא הגבאי שם ואמר להם שהמקומות תפוסים. וגם בכסאות פלסטיקים המקומות היו תפוסים. ולא נשארה לו ברירה אלא ללכת למכון מאיר, שם היו מקומות לשבת ולהתפלל. למרבה הצער, הוא לא הבין כלום מהתפילה כי זה היה אשכנזי שם ושונה מאוד מהתוניסאי שהתרגל כל חייו בנתיבות. הוא חזר הבית והתפלל ביחיד שם. מרוב צער, יצחק לא הצליח למחרת להתפלל ונשאר כל יום כיפור בביתו ללא מניין וללא תפילה. מרוב צער, החליט שיותר הוא לא חוגג כיפור בשכונת גבעת שאול. וכל השנים הוא נסע לביתו באמציה ושם הוא שילם אלף שקל כדי לישון באיזה מועדון ולהתפלל שם. לא בדיוק הבנתי על מה אלף שקלים. אבל נניח לזה. עכשיו הוא אמר שהוא מקווה שביישוב אדם ימצא מניין שמתאים לו והוא ישאר שם בחגים. אני מספר את הסיפור הזה רק בגלל שבעיניי הגבאי שהלך והעיר להם באותו בית כנסת על המקומות התפוסים שגה וגרם להשלכות שלדעתי הוא לא חלם עליהם. כשיש מולך אנשים מבוגרים או צעירים שהם מסורתיים או חילוניים, צריך לגשת עם הרבה הרבה זהירות ולהציע מיד מקומות חלופיים מתאימים ולדאוג שהבן אדם הבין אותך ולא נפגע ממך. בכלל, אני לא חושב שצריך למכור מקומות בחגים אלא לדאוג לכל מי שבא להתפלל באופן קבוע שלא יקחו לו מקום שלו ומי שלא בא באופן קבוע, לקנות כסאות פלסטיק ולהציע לכל אורח מקום. לא לבקש תשלום כדי לבא להתפלל. אני נגד זה לחלוטין. מה שכן, בחגים מוכרים מצוות וזה אמור להכניס כסף לבית הכנסת.

יום שבת, 2 בפברואר 2013

מגילת אסתר

חשבתי שאחרי הבחירות, אכתוב על מה שהיה בעיניי בחודשיים שעברו. חשבתי שעכשיו, אנחנו נתפנה לשמחות (בר מצווה של גד וחתונה של הודיה). חשבתי וחשבתי וחשבתי. ואז באה הבשורה הקשה, אסתר גיסתי ובת דוד מערבי מבאר שבע עזבה אותנו. לפני כמה שבועות, אשפזו אותה בדחיפות, בקשו להתפלל, ולפני כמה ימים, המצב החמיר, תוגברו התפילות. אבל זהו הכל נגמר ביום חמישי באחד בלילה כ' בשבט תשע"ג : היא הלכה או יותר נכון נלקחה מאיתנו.  כולנו שואלים למה ולא מבינים. אין מענה לשאלה הזועקת. אסתר שאהבנו. אסתר הצדקת שהתחתנה עם אחי שמעון שיחיה בשנת 1982 בקיץ בזמן מלחמת לבנון , והלכו לגור בטולון בצרפת. שם גידלה משפחתה ילדיה שיחיו. שם אסתר כיוונה את היהודים לעלייה לארץ ישראל. שם לימדה אותם עברית. אסתר ידעה שהיא בגלות וידעה שהיא שם לזמן מסויים והיא תחזור לביתה לארץ ישראל. וכך היה. כל המשפחה עלתה לארץ.
אני זכיתי בשנת 1985-86 להתארח המון אצל אסתר ואחי שמעון. במשך שנה שלמה, כל שבועיים הייתי בא לשבת אצלם. הרגשתי שם כמובן בבית. אסתר דאגה לנו האחים/בני דודים שלה לכל. את החגים והחופשות הייתי אצלם באותה שנה. אשר וממוש עדיין לא היו נשואים. וגם הם היו באים לשבתות אצלם. למחרת בסעודה שנייה היינו הולכים לאחי צבי שיחיה.
אחרי שעלו לארץ, לצערי, מלבד באירועים , לא נפגשנו הרבה. המרחק עשה את שלו לצערי. מידי פעם, הייתי מתכתב עם אסתר כי היא דאגה לעשות שידוכים בחינם ולשם שמיים והייתה מבקשת ממני לשלוח הודעות לבני משפחה ולהציע להם את עזרתה. פעם דברתי עם חבר מאופקים. הוא שואל אותי מי זאת אסתר פיניש? היא עשתה את השידוק לבת שלי. הלכנו להודות לה לפני שבועיים. אמרתי לו זאת אסתר גיסתי אשתו של שמעון אחי. פעם דברתי לבני משפחה לידה בקול על זה שהיא עושה שידוכים ומיד הזהירה אותי לא לפרסם את זה. אני לא הבנתי למה. אח"כ נפל לי האסימון. אסתר לא רצתה פרסום. אסתר רצתה הצלחות. וכדי להצליח, צריך שהדבר יהיה סמוי מהעיין.
אסתר תהיה לנו חסרה מאוד. אסתר , לא מאמינים ולא מעכלים עדיין. אסתר, נזכור אותך לעד. אסתר , תתפללי על משפחתך ותישאי תפילות לבורא עולם שישמור עליהם.  יהיה זכרך ברוך. ברוך דיין האמת.